סרי לנקה, אוקטובר 2003: סיגיריה
ספארי בפארק קאודולה
הגענו למלון. המלון נראה כאילו התקופה הבריטית קפאה מלכת.
חדרים יפים בבקתות עץ גבוהות, ובכלל מראה של כפר נופש או בית הארחה בקיבוץ. במרפסות ובין החדרים בריכות קטנות עם צמחי מים והמון ירוק
בכל מקום. אחרי אמבטיה הכרחית ושינה יוצאים לספארי בפארק קאודולה [Kaudulla].
התיכנון המקורי היה לבקר בפארק אחר, אך אחרי דיווח שכל הפילים
כבר עברו משם אחה"צ, לאלי שינה את המסלול וכמובן שהוא צדק. הפארק הוא שטח גדול מאד שהיה פעם יער שנעקר והושמד. ישנן שתי
סיבות לכך: לוחמת הגרילה של המורדים הטאמילים אילצה את הממשלה הסרי לנקית
לגלח חלק גדול מהיער כך שלמורדים לא יתפאשר להסתתר בו ולהשתמש בו כדי
לבצע פיגועים נגד כוחות צבא ואזרחים. הסיבה השניה היא יצירת מאגר מי גשמים.
האזור הזה, ביחס לשאר האזורים בסרי לנקה, הינו אזור צחיח יחסית. באזורים טרופיים "צחיח" זה ממש יחסי. |
פילים בספארי
הספארי הזה הוא דבר מאד חביב. פעם ראשונה שראיתי להקות גדולות
של פילים בטבע: מלחמות הזכרים והחברותא של של האימהות והתינוקות, והקופים על
עצים בדרך. הספארי כאמור מומלץ, אבל לא אחרי טיסה ארוכה ונסיעה של שעות. הייתי מעדיף להישאר במלון ולנצל את הזמן למנוחה ורק למחרת לבקר במבצר סיגיריה
ובאחד הפארקים.
יום ו' 10/10/03 צוק סיגיריה
סביב המקום הזה ישנה ספק אגדה ספק תיעוד היסטורי שמתאר את ההיסטוריה של מבצר זה. עפ"י האגדה, המלך קסאפה [Kassapa] שרצח את אביו,
נמלט לצוק זה ובנה את ארמונו שם, במאה ה-5 לספירה. המלך שהיה נהנתן לא קטן, שלא
לומר גם סקס מניאק לא קטן, בנה שם ארמון לתיפארת עם בריכות, גנים, ציורי קיר
וכל מה שמלך צריך כדי להנעים את חייו ולא לזכור את העובדה שרצח את אביו. עם כניסת
הבודהיסטים לאי, הם כבשו את הסלע והפכו אותו למנזר. ברם כנזירים שעליהם להתנזר
ממין גם במחשבותיהם, רוב מוחלט של ציורי הקיר הארוטיים הושמדו לעד
ורק מעטים מהם (כחמישה, אולי) הוצלחו להשתחזר. מסיבה לא ידועה, בחלוף השנים, הג'ונגל סביב הסלע הסתיר כל
גישה אליו והסלע התגלה שוב רק ע"י הבריטים, בזמן שלטונם באי. |
קיר המראה בסיגיריה
כדאי להתחיל את הטיפוס מוקדם בבוקר בשעת
הזריחה או קצת אחריה כך שיהיה זמן לטפס ללא עומס חום. כמו כל מקום מרובה תיירים, גם כאן יימצאו
כל "המדריכים", "העוזרים בטיפוס" ומסכני העולם שייצמדו אליכם כדי לזכות בטיפ. בעצת המדריך
(שנשאר למטה ולא טיפס) התעלמנו, כי אם לא עושים כן, הסיפור הופך ללא
פשוט.
המסלול מתחיל בגנים ובבריכות שסביב הצוק ואח"כ מתחיל
הטיפוס שעד נקודה מסוימת הוא מתון ואח"כ הופך לתלול וקשה יותר. בערך באמצע הדרך נמצא קיר המראה [Mirror wall] שנקרא כך בשל החזרי קרני השמש בשקיעה שהיו גורמות לו להיעלם
מהעין, שוב לפי האגדה.
באזור קיר המראה נמצא המקום שבו עוד אפשר לראות כמה ציורי
קיר מתקופת המלך, ואם כמובן תתנו תשר קטן, יראו לכם עוד. אפשר לוותר על התשר
כי הציורים שגלויים לכול הם היפים יותר. הטיפוס עצמו הוא של כ-1500 מדרגות שבסופם מגיעים לשרידי
הארמון שבראש הצוק. הנוף מכל מקום ומכל גובה שנמצאים בו, הוא מרהיב ומרשים.
הנוף הירוק נפרש עד קצה האופק. הכניסה לאתר, כמו לשאר האתרים בהמשך הטיול כרורכה בתשלום
שכבר כלול במחיר הטיול עצמו. |
אחד מציורי הקיר בסיגיריה
מקדש המערה בדאמבולה [Dambulla]
נסיעה לא ארוכה מסיגיריה ואנחנו מגיעים לעיר דאמבולה,
שבה נמצא אחד המקדשים הבודהיסטים המפורסמים בסרי לנקה. לפני ההגעה למקדש המערה, החצוב בתוך צלע הר, אנו עוברים
ליד פסל מרשים וענקי של בודהה מוזהב. כשאני רואה תמונות של המקום לפני כמה
שנים, אין זכר לקונסטרוקציה הקיטשית שבנו כאן: לפחות לנגד עיניים מערביות.. מסתבר שהכל נבנה ומתוחזק ע"י היפנים, בין מאמיני
הבודהה הגדולים בעולם, שעזרתם לסרי לנקה נראית בכל רחבי המדינה. בגלל הבודהיזים, היפנים
הם בין המשקיעים הגדולים ביותר במדינה, הן בתשתיות, בסחר, ושמירה על אתרים הקדושים
לבודהיסטים. כמו בכל מקדש בודהיסטי, גם כאן חלים כללי לבוש: לא גופיות,
לא מכנסיים קצרים ולא כיסוי ראש. אחרי שהחלפנו למכנסי ג'נס ארוכים (סיוט
בחום הזה) התחלנו את העליה לכיוון המקדש.
טיפ לגבי הלבוש: מכנסיים קצרים שעוברים את הברך הם בחזקת
המותר. כל הענין באיסור הזה הוא שהברך לא תהיה חשופה. מכנסי 3/4 ממולצים מאד לטיול באי ולו לצורך הכניסה למקדשים
בודהיסטים. |
בתוך מקדש המערה החצוב בסלע
הטיפוס למקדש גם הוא חוויה בפני עצמה. אומנם הרגליים עוד כואבות
מטיפוס הבוקר לצוק סיגיריה, אבל מתנחמים בעובדה שכאן זה יהיה הרבה יותר קצר. בדרך
למקדש חבורות שלמות של קופים, יותר ממה שראינו אפילו בפארק הלאומי יום לפני. בהחלט מראה
חביב ביותר. במקדש ארבע חדרים, או בעצם חללים גדולים שחצובים בתוך
הסלע. בתוך אותם חללים עשרות פסלי בודהה ועיטורי קיר מרהיבים. מה שיותר מדהים בעיני
היא העובדה שגילם של הנ"ל הוא מאות שנים. חלק מהפסלים עצמם נחצבו בסלע, כלומר הפסל עצמו
מחובר באותה האבן למבנה כולו. אולי על הכתב זה פחות מרשים, אבל במבט קרוב
כשרואים את הפיתוחים והפרטים הקטנים - זו בהחלט חוויה.
הבא: מפלי הונס
 למעלה |
|
