ראשיאודותצלילה וטיוליםשונותגלריהספר מבקריםמפת האתרenglish
צלילה וטיולים > תאילנד 2006 > ספארי צלילה באיי סימילאן > אי האלמוגים (קו הי) > קו סמואי > ספארי צלילה בקו טרוטאו

תאילנד, אפריל 2006: ספארי צלילה בקו טרוטאו

כמה זמן לפני...
רבות כבר נכתב על אתרי הצלילה בתאילנד, בראשם איי סימילאן, אזור פוקט ואתרי הצלילה במפרץ תאילנד. רבים צללו שם, אבל תמיד יש לנו צורך לחפש את המקומות הפחות מתוירים והיותר בתוליים. כמה חודשים לפני מועד חופשת הצלילה שלי בתאילנד (איי סימילאן), אדם פרסטון, מדריך צלילה מקו סמוי, הציע לי לצאת לספארי שהוא מארגן באזור הגבול בין תאילנד למלזיה. את אדם אני מכיר דרך האינטרנט כבר כמה שנים וזו היתה הזדמנות טובה לשנינו להיפגש סוף סוף. עם כמה מילים בעברית השגורות בפיו (הבחור היה 5 שנים בנח"ל) נפגשנו בקו סמוי ולאחר יומיים יצאנו לדרך לכיוון דרום המדינה.

21.4.06
הספארי הזה לא היה ספארי צלילות קלאסי, אלא יותר מפגש חברי. אדם הגיע עם חברו ווין שהיה בקורס כוכב ראשון בשלב צלילות הים הפתוח וזוג חברים בריטים של אדם, אנג'ל וקולין שבאו לעשות צלילות היכרות. שכרנו בקו סמואי ג'יפ גדול ועלינו איתו למעבורת. לפנינו נסיעה של כ-5 שעות עד שנגיע לעיר החוף סאטון (Satun) שבדרום תאילנד. למזלנו הכבישים בתאילנד טובים מאד, אך תדלוקים, אוכל ועצירה בהאט יאי מאריכים אותה מאד. אנחנו עוצרים בשדה התעופה של האט יאי (Hat Yai, עיר המסחר הגדולה בדרום המדינה) כדי לאסוף את סטיוון, עוד צולל אחד אמריקאי שחי בבנגקוק ומצטרף אלינו לאחר סיום כוכב ראשון, מה שאומר שאני הייתי צריך לחשוב איך אני מצליח להסתדר עם הצלילות שלי עם מגבלות כאלו גדולות.

בהאט יאי אנו פוגשים את קווין ונילס שעובדים על הספינה. כבר שם הבנתי שהספארי הזה לא הולך להיות רגיל: נילס וקווין הגיעו עם טנדר אחד, מה שאומר שכמה מאיתנו יישבו בקבינה הצפופה והשאר עם הציוד מאחורה. לפנינו עוד שעתיים נסיעה לעיר החוף סאטון, בה אנחנו אמורים לעלות על הספינה שלנו. במשך הנסיעה מתחיל לרדת גשם. הקבינה של הטנדר צפופה מאד אך אני מאושר בחלקי, זה עדיף מלהירטב בגשם הטרופי בחלק האחורי הפתוח של הטנדר, יחד עם כל הציוד. הרבה דברים משתנים בדרך דרומה. הצמחיה הופכת יותר צפופה וטרופית, מסגדים מתחילים להיות מחזה יותר שכיח, וכן האוכלוסיה: נשים מכוסות ברעלות, מעט תאילנדים והרבה יותר מלאזים. כאן מתחיל האזור המוסלמי של תאילנד. מהאט יאי ודרומה מתחיל אזור הפיגועים של תאילנד. בתכנון הטיול קצת חששתי, אך לא בצדק. האזורים הבעיתיים בסיכסוך המתמשך בין תאילנד לבין קבוצות מוסלמיות קיצוניות נמצא בעיקר בפרובינציות היותר דרומיות לאזורנו. בסאטון אנו פוגשים את דייב, השותף המלאזי בספינה שמודיע לנו שבגלל השפל לא נוכל לעלות לספינה בסאטון, אלא נצטרך לנסוע עוד כ-15 ק"מ למעגן אחר. אני רק חושש בלב שיגידו לנו שצריכים לעבור את הגבול למלזיה כדי לעלות לספינה. נסיונות להסביר לחברים בספארי שישראלים אינם מורשים להיכנס למלזיה עלו בתוהו. היה להם קשה להבין למה. גם לי קשה להבין למה.. מגיעים למעגן וכבר מחשיך, כבר עברו 12 שעות מאז שיצאנו מקו סמואי.

הבליינד דייט עם הספינה
המפגש הראשון עם הספינה היה קשה. דמיינו לכם את הספינה הכי גרועה שהייתם יכולים לקחת לספארי בים האדום...זו היתה גרועה יותר. ספינת דייג קטנה שהוסבה לספינת צלילות שמספקת בעיקר שירותי צלילה לתרמילאים, קטנטנה, לא מרווחת בעליל, לא ממש מדוגמת ולא מטופלת.
ידענו מראש שאנחנו עולים על ספינה פשוטה מאד, אבל מסתבר שלא ידענו כמה: תא שרותים אחד חצי מתפקד, ומקלחת? זה כבר אין. יש צינור מים קרים ברחבת הצלילה. אני רק חושב כל אותו זמן על הספארי המפנק לאיי סימילאן שהיה לי בתחילת הטיול ומה אני לעזאזל עושה פה בדבר הכי הפוך מספינת ספארי כלשהי. יוצאים לדרך בלילה ללא ירח. מן הצד האחד אורות היבשה של תאילנד, ומן הצד השני אורות מהאי המלזי לאנגאווי. עבורי מלזיה היא מעין הארץ המובטחת, ראיתי אותה, אך איני יכול להיכנס.

כאן בילינו את הלילה הראשון. אפשר לראות כמה הספינה קטנה על פי הרוחב שלה
כאן בילינו את הלילה הראשון. אפשר לראות כמה הספינה קטנה על פי הרוחב שלה

עייפים מהדרך שמנו את הציוד במה שאמור להיות תא שינה לארבעה (שהיה מלא בהרבה דברים לא רלונטיים) ועלינו לסיפון העליון, שמנו מזרנים והלכנו לישון. קצת לפני הזריחה ביום הראשון של הספארי, גשם טרופי כבד עושה לנו השכמה של מים קרים, כולם מתעוררים עצבניים, מצטופפים מתחת לסככה של שולחן האוכל ומבינים את הבעיה שניצבת בפנינו: הספינה אינה ראויה לצלילות אדם. אדם די בשוק ממה שקורה וכבר מתחיל להבטיח לנו להחזיר את כספנו, אבל אנחנו כבר כאן, אי שם בין תאילנד למלזיה ואני בדילמה: מצד אחד רוצה לוותר על הכל ולחזור ליבשה, מצד שני חושב על הצלילות שיכולות להיות באזור הזה.

אחרי השוק הראשוני של 'השכמת גשם טרופי', אני מתפנה לראות את הנוף
אחרי השוק הראשוני של 'השכמת גשם טרופי', אני מתפנה לראות את הנוף

הדבר הטוב בהשכמה שכזו הוא הנוף. איים ועוד איים עם יערות גשם עליהם כשבשעה זו של היום מרחפים בין העצים ערפילים נמוכים-אדי המים שעולים לאחר הזריחה. קולות של ציפורים וקופים, בהחלט הרגשה של מקום רחוק ומנותק.

איפה זה קו טרוטאו?
אזור הצלילות שלנו הוא השמורה הימית של Koh Tarutao. השמורה הימית משתרעת על פני 1490 קמ"ר מרובעים ומורכבת מ-51 איים מהם 7 גדולים, ונמצאת מערבית לתיאלנד על הגבול עם מלזיה בדרום (מיצרי מאלאקה). בשנות ה-60, כמה שנים לפני ההכרזה על השמורה, המקום עדיין היה שורץ בפיראטים שהיו חוטפים ספינות על צוותיהן והסחורות שבהן. אזור זה הוכרז כשמורה ימית ב-1974 ומאז נשאר לא מפותח ולא מתוייר, לפחות במפת התיירות של תאילנד. האיים בשמורה הם המקומות האחרונים בתאילנד שנשארו לא מפותחים ומזכירים לרבים את הבתוליות של רבים מאיי תאילנד המתוירים כיום, כמו קו סמוי, שהיו פעם יעד לתרמילאים בלבד.

קו טרוטאו: אולי על המפה זה נראה קטן, אבל שטח השמורה הוא עצום
קו טרוטאו: אולי על המפה זה נראה קטן, אבל שטח השמורה הוא עצום

אין ספק שאזור הזה תוך כמה שנים יימשוך אליו יותר מפעילי ספארי ויותר תיירות צלילה. עד שזה ייקרה, למי שמגיע לכאן מובטח להיות הצולל היחיד באתרים ממש בתוליים, ובמקרה הגרוע, אולי עם משנרקלים מזדמנים לעיתים רחוקות.

22.4.06
אנחנו מבינים שהדרך היחידה לשרוד את ארבעת ימי הספארי היא להפוך את הספינה לספינה יומית לצלילות. אז איפה ישנים? דיבור די צפוף עם קווין משכנע אותו לפנות מזרחה לכיוון קו ליפה (Koh Lipe), אי נופש של מקומיים בעיקר ותרמילאים, שמציע מגורים בסיסיים ביותר בגסט האוסים. הגענו לחוף והתחלנו לחפש חדרים, משימה די קשה בסוף שבוע שמלא במשפחות תאילנדיות. מגסט האוס אחד למשנהו, כל החדרים תפוסים, למעט אחד. מתמקמים בחדרים, מקלחת קרה ראשונה אחרי 24 שעות באזור טרופי וחוזרים לספינה. זה השלב שבו השלמתי עם מה שקורה מסביב והחלטתי להנות בכל מקרה, סוג של בודהיזם כנראה..

הגסט האוס בקו ליפה. התנאים בו מאד בסיסיים, אך זה היה יותר טוב מלישון בספינה
הגסט האוס בקו ליפה. התנאים בו מאד בסיסיים, אך זה היה יותר טוב מלישון בספינה

הסידור של שינה בגסט האוס בקו ליפה היה טוב שכן רוב אתרי הצלילה הם במרחק של כשעה הפלגה מהאי, והעיקר שיש מיטה ומקלחת בסוף היום, ובערבים רצועת החוף הקטנה מספקת כמה בארים נחמדים (מישהו אוהב שאנטי?) ומסעדות עם אוכל טוב במחירים טובים (קילו דג טונה ב 100 בהט).

יומן צלילות
צוות הספינה היה מורכב מהקפטיין, שעד סוף הטיול לא הצלחנו להבין בדיוק מה שמו אז כולם קראו לו קפטיין, דֶם הבחור המקומי שעזר קצת בצלילות והיה איש הדינגי, הטבחית סוּ, נילס מדנמרק שמשמש כדייב מסטר וקווין הבעלים הבריטי של הספינה. ברוב הצלילות אדם היה עסוק באינטרואים, נילס היה עסוק בלהעביר את סו בקורס כוכב שני וקווין היה עסוק בעבודת המחקר שלו במסגרת
"Reefwatch Worldwide" ארגון העוסק בחקירת שוניות האלמוגים ומעקב אחר התפתחותן, וטיולי צלילה כמו זה עוזרים להם לממן את המחקרים הללו, כך שמצאתי את עצמי בחלק גדול של הצלילות צולל מעין צלילת סולו, שהאחרים או מצטרפים אליי בשלב מאוחר יותר או נמצאים במרחק מה ממני. צלילות אלו היו רדודות.

רוב הצלילות בספארי הזה היו צלילות ריף קלאסיות בעומקים רדודים יחסית של 12 מטר, טמפרטורת מים של 30 מעלות וראות של בין 15 מטר ל-20 מטר, תלוי בזרמים ובכמויות הפלנקטון ושאר חלקיקים. הריפים הבריאים מאד מורכבים בעיקר מאלמוגי אבן בכמויות גדולות, המון אלמוגי ספוג (אלמוגי חבית), צדפות ענקיות, מרבדים גדולים של שושונות ים ומיני שושנונים בכל מיני צבעים, קיפודי ים ודגי ריף (שלא היו הרבה) כמו תוכינונים, פרפרונים וקיסרים במינים היחודיים באזור זה של האוקינוס ההודי וים אנדמן. בכל האתרים, למעט שניים, לא היו כלל אלמוגים רכים. השילוב בין הנוף העל ימי של איי גרניט עם יערות גשם עליהם, הגוון הירקרק של המים והעולם התת ימי, היה חוויה בלתי נשכחת. ככלל (או כמשאלה) האזור הזה מבטיח רבות: מכרישי לוויתן ומנטות ועד כרישים שחורי קצה ואפילו פרות ים! אבל נפטון לא מגיש לנו תפריט, ומה שהוא מציע באותו יום, זה מה שיש. היה קשה להשיג באינטרנט מידע על אתרי הצלילה בשמורת קו טרוטאו והאזור בכלל, גם מדריכי הצלילה המקומיים בספארי לאיי סימילאן רק שמעו על המקום ולא צללו בו, אך מהמידע שכן הצלחתי לדלות מהם ומהאינטרנט, האתר היחידי שמוזכר הוא 'Eight Mile Rock' ועליו בהמשך.

22.4.06
צלילה 1 | אתר: Koh Butang | זמן הצלילה: 48 דקות | עומק מקסימלי: 13.7 מ' | עומק ממוצע: 9.1 מ'
* * * *

התחלנו את יום הצלילות הראשון קצת מאוחר אחרי שאירגנו את סידורי הלינה.
צלילה ראשונה ליד קו בוטאנג, אחד האיים באזור, שלו כמה אתרי צלילה. ריף יפה ורדוד (14 מ'), אלמוגים לרוב, דיונונים אך מעט דגים. ניסיונות עיקשים לשאול את קווין מה שם האתר לא הצליחו מהסיבה שלחלק מאתרי הצלילה עדיין אין שם, רק קורדינטות של ג'י.פי.אס. "אתה יכול להמציא שם לאתר הזה, במילא אין לו שם" פטר אותי קווין.

צלילה 2 | אתר: Koh Butang | זמן הצלילה: 60 דקות | עומק מקסימלי: 7.5 מ' | עומק ממוצע: 5.7 מ'
* * * *

צלילה שניה גם בקו בוטאנג: שוב, כמות אדירה של אלמוגים, עליהם עשרות תולעים ו-11 כוכבי ים קוצניים בצלילה אחת. פה ושם בהחלט רואים את הנזק שהם גורמים באזורים מסוימים: אלמוגים מולבנים.

23.4.06
צלילה 3 | אתר: Koh Lipe West | זמן הצלילה: 53 דקות | עומק מקסימלי: 15.1 מ' | עומק ממוצע: 9.5 מ'
* * *

למחרת בבוקר, צלילה אחת עם קווין, במסגרת העבודה שלו: קו ליפה-מערב.
הפעם מספר גדול של אלמוגי חבית גדולים עליהם ניזונים מלפפוני ים ובעיקר חיות קטנות כמו Pipefish.

מלפפוני ים קטנים על אלמוג חבית
מלפפוני ים קטנים על אלמוג חבית

בסוף הצלילה יציאה לים גלי וגשם טרופי חזק, ים שהצליח להתגבר על הכדורים שלקחתי נגד מחלת ים. ככלל מזג האויר בזמן הטיול היה מעונן לרוב. היו שני ארועי גשם קטנים, אך בשילוב הרוחות והים הגבוהה הם הפכו את הצלילה לדבר קצת מתיש. לגבי מזג האויר מתחת למים: טמפרטורה קבועה של בין 30 ל-31 מעלות, אך הראות לא היתה טובה תמיד: שילוב של עננות והמון חלקיקים במים.

צלילה 4 | אתר: 7Colour Rock | זמן הצלילה: 45 דקות | עומק מקסימלי: 11 מ' | עומק ממוצע: 6.7 מ'
* * * * *

לאחר התרסקות על הספינה ולאחר כמה שעות בהם השתנה מזג האויר לטובה, צלילה באתר הכי יפה באזור: Seven Colour Rock. לצערי את הצלילה הראשונה באתר הזה לא עשיתי בגלל מחלת ים, אבל הרגשתי מצוין בזמן לצלילה השניה כאן. אתר מקסים, הריף בנוי על גבעות קטנות ומכוסה כולו ובצפיפות באלמוגים רכים בצבעים שונים ועזים, הרבה דגים והרבה קיפודי ים. אתר רדוד (כ-11 מטר) שמספק הרבה זמן תחתית מעולה. לצערי הרב-צללתי בו רק פעם אחת. האתר הזה היה "יחסית צפוף", כי חוץ מהקבוצה הקטנה שלנו שצללה, היו עוד 4 משנרקלים שהגיעו על סירת "לונג טייל" מקו ליפה. זה רק לסבר את האוזן כמה האזור הזה דל מבקרים.

seven colour rock: לצערי לא הצלחתי לתפוס במצלמה את העושר של הצבעים וצפיפות האלמוגים הרכים שהיו באתר הזה. אני לא חושב שיצא לי לראות כזאת כמות של אלמוגים רכים במקום אחד ובצבעים כל כך מגוונים ועזים כמו שראיתי באתר הזה
seven colour rock: לצערי לא הצלחתי לתפוס במצלמה את העושר של הצבעים וצפיפות האלמוגים הרכים שהיו באתר הזה. אני לא חושב שיצא לי לראות כזאת כמות של אלמוגים רכים במקום אחד ובצבעים כל כך מגוונים ועזים כמו שראיתי באתר הזה

24.4.06
צלילה 5 | אתר: 8Mile Rock | זמן הצלילה: 30 דקות | עומק מקסימלי: 25 מ' | עומק ממוצע: 12.2 מ'
* * * * *

היום השלישי לספארי היה היום שהיה שווה חלק גדול מהמאמץ להגיע לאזור הזה. האתר אולי היחידי ששמעתי עליו המלצות חמות קודם לטיול: 8Mile Rock. יום קודם לכן תיכננו לצלול באתר הזה, אך מזג האויר הקשה ובעיקר הים הגבוה לא איפשרו לנו להגיע אליו, ובחצי הדרך לאתר חזרנו כלעומת שבאנו וצללנו באתרים אחרים. בנוסף, זה היה יום הצלילות האחרון שלי בגלל הטיסות חזרה הביתה, כך שמאד שמחתי לראות את העננות מתפזרת והשמש סוף סוף יוצאת אלינו.
האתר הזה הוא סלע גדול שעולה מהים עד לעומק של כ-18 מטר, מה שאומר זרמים, ועם הזרמים מגיע גם האקשן. מבחינת השמירה על הטבע והסביבה, מה שיפה הוא שבאתר הזה כמו בשאר אתרי הצלילה/שנירקול בשמורה, בכל מקום ישנם כמה מצופים לקשירה וכלל לא משתמשים בעוגנים. למרות שיש מיעוט מבקרים, הכל מאורגן. נקשרים למצוף ומתחילים לרדת על החבל. הזרמים חזקים אך יש מקומות בריף שאפשר להתחמק מהם. כבר בכמה הדקות הראשונות של הצלילה עוברת מעלינו להקה של מה שנראה בהתחלה כמנטות. 7 פרטים בלהקה שמרחפים מעלינו ונעלמים לכחול. אך העזיבה שלהם לא משאירה אותנו משועממים וכריש ממין זנבתן מנומר בא לעשות את ההופעה שלו. המשך צלילה מסביב לסלע הגדול מחלקו הדרומי לצפוני ועוד זנבתן מנומר מגיע, מסתובב בינינו ונעלם. הזמן עובר בכיף והאויר אוזל, חזרה לחבל לעליה איטית בזרמים שבינתיים התחזקו יותר, והלהקה חוזרת: מטס אחרון שלהם לצלילה זו ואני מודה לנפטון על כל דקה ודקה בצלילה הזו. עולים מאושרים לספינה ומתחילים להתווכח אם אלו היו מנטות או Devil Rays. שולפים מצלמות ומשווים בספרים בין מנטות לדביל-ואכן להקה של שטניים.
בין שתי הצלילות, אני משנקרל, רואה אותם מלמעלה עוברים ושבים ללא הרף ומקווה שישארו לפחות עד הצלילה הבאה.

Devil Ray@8 Mile Rock
Devil Ray@8 Mile Rock

צלילה 6 | אתר: 8Mile Rock | זמן הצלילה: 24 דקות | עומק מקסימלי: 27.4 מ' | עומק ממוצע: 17.1 מ'
* * * * *

בצלילה השניה באתר שוב אותו סיפור: דביל רייז מעופפים מעלינו, וזנבתנים מנומרים שהפעם נחים על החול ורק צוללים נודניקים כמונו מאלצים אותם להתרומם מהרביצה שלהם ולשחות הלאה. שוב, ברכת "אני מודה" לנפטון, שוב בעליה על החבל הדביל עוברים מעלינו, כל דקה כאן היא דקה של זמן איכות.

זנבתן מנומר: ספק ידידותי, ספק אדיש
זנבתן מנומר: ספק ידידותי, ספק אדיש

בגלל שהיינו רק 4 צוללים מוסמכים על הספינה, שאר החברים לטיול נשארים יבשים, מה שמאלץ אותנו לעזוב את האתר המעולה הזה ולהמשיך הלאה. אלו צלילות מהסוג של "אני מבחינתי גמרתי את הספארי ואני מקפל את הציוד"..
באמת שקשה להתחרות באתר הזה. גם באתר הזה כמו בשאר האתרים בשמורה, עדויות לזמנים טרם הכרזת השמורה, בזמנים שעדיין היו פועלים דייגים: מלכודות דגים שעדיין נמצאות במים, חבלים על הריף שכבר הספיקו להתכסות באלמוגים ומעט צלקות של שימוש בדינמיט. כל אלו נחלת העבר.

צלילה 7 | אתר: Koh Butang | זמן הצלילה: 51 דקות | עומק מקסימלי: 9.8 מ' | עומק ממוצע: 6.1 מ'
* * * *
+
צלילה 8 | אתר: Koh Butang | זמן הצלילה: 45 דקות | עומק מקסימלי: 9.1 מ' | עומק ממוצע: 5.8 מ'
* * *

עוד שתי צלילות אחרונות לספארי הזה: שוב חוזרים לקו בוטנג, לאתרים ללא שם (קווין: "תכתוב בלוגבוק שלך: האי השלישי מכיוון מזרח...").
שתי צלילות בריפים רדודים יפים, דומות לצלילות הראשונות בספארי. פה ושם אם מסתכלים טוב (דרך הראות הלא מי יודע מה טובה) אפשר למצוא כמה מציאות: קיפוד ים מסוג Jewel Box נח על מלכודת דגים ישנה, פשוט ויפיפה!

Jewel Box Urchin: אחד מהיצורים היותר יפים (והנדירים) שיצא לי לראות
Jewel Box Urchin: אחד מהיצורים היותר יפים (והנדירים) שיצא לי לראות

היום האחרון: יוצאים מוקדם מקו ליפה. לפנינו כ-8 שעות בים עד שנגיע חזרה לסטון שבחוף, עושים את הדרך שעשינו בהתחלת הטיול, אך באור יום. איים ואיים, ומבוכי איים מכוסים בצמחיה רבה, פה תאילנד וממול מלזיה וחוזר חלילה.
לקראת סוף ההפלגה: ביקור במשרדי השמורה באי הגדול קו טרוטאו. מטיבי הלכת והלחות עוד ביקרו בכלא שהיה על האי וטיילו במסלול של 12 הק"מ מסביב לאי. זהו, נגמר הספארי הזה: רק 8 צלילות בשלושה ימים. נופים, אנשים, אוכל טוב וזול, צלילות באתרים שוממים מצוללים אחרים, כל הדברים שהופכים טיול בנקודה רחוקה ולא מתויירת על המפה לחוויה נהדרת ומלמדת.

החוף בקו ליפה
החוף בקו ליפה

תמונות נוספות מהספארי בשמורת קו טרוטאו


סוף הטיול

למעלה