הפיליפינים, אפריל 2009: כרישי לוויתן בדונסול (או: כל האמת על דונסול)
23.4.2009
את היום הקודם בילינו קצת במנילה, ברובע "מקאטי" (שזה בערך המנהטן של מנילה) ואחה"צ נפגשנו עם זוג מקומי שצללו עימנו בספארי-וורן וטינה. במקרה אמא שלו היא תת-שר התיירות הפיליפיני לעיניני צלילה. בהחלט מענין. בכל מקרה, את בוקר הניסעה שלי לדונסול אני מתחיל ברגל שמאל, עם נהג מונית שאסף אותי מהמלון ודרש עבור נסיעה קצרה מחיר מופקע ושערוריתי. בשדה התעופה ברבע ל-6 בבוקר התור לבדיקת הביטחון בכניסה לטרמינל ארוך מאד. שלוש פעמים עד הגיעי למטוס ל-Legaspi (העיר שקרובה לדונסול), שואלים אותי שאלות מיותרות על תיק הצילום וכמעט לא רוצים לתת לי לקחת אותו איתי למטוס. שלוש פעמים להתווכח ולהסביר את הענין הזה לאנשים שונים בשעות לא מקובלות של הבוקר - זה מתיש. עם זאת למדתי שויכוחים מתישים שגוררים התעקשות מתישה מצידי בסוף עובדים. מלגספי יש עוד נסיעה של שעה וחצי עד לדונסול, "הבירה העולמית של כרישי הליוויתן". |
החוף בדונסול עם הבנקה, הסירה המקומית הפיליפינית
כשהגעתי ואכלתי ארוחת בוקר פגשתי במקרה את יובל (שאותו פגשנו בפוארטו פרינססה), שאחרי יומיים בדונסול הוא סיפר שהחוויה עבורו היתה מצוינת. הציפיות שלי החלו להמריא. הצוות מהמועדון היה לחוץ להוציא את קבוצת המשנרקלים שנחתה זה עתה ובמצב שבו אין לי אפשרות לארגן את הציוד שלי כמו שצריך ואין מקום לאכסן את שאר הציוד (וגם קמתי ב-4 בבוקר), לחדר אפשר להיכנס רק בסביבות 1 בצהריים. התחלתי להרגיש שממהרים אותי וזה משהו שהוא בין הדברים שאני הכי לא סובל. בכל מקרה כדי לשמור על ציוד הצילום קרוב, לקחתי אותו איתי על הבנקה. זה היה כבד ומסורבל אך לא היתה לי ברירה. הטיפ היחידי אם אתם בכל זאת תגיעו לכאן: להגיע בנחת יום אחד לפני, רגועים, להכנס לחדר ולהתארגן - במיוחד אם אתם נסחבים עם ציוד צילום.
איך זה עובד?
היציאות למפרץ יוצאות ממרכז המבקרים, שם מחלקים את האנשים לקבוצות. כל יציאה לים נמשכת כשלוש שעות, לפעמים יותר, עד שתיראו ולו כריש ליוויתן אחד. אין אפשרות לצלול שם אלא רק לשנרקל. לפני היציאה מובטח שעל כל כריש ליוויתן אחד ייקפצו רק מסירה אחת (כ-6 משנרקלים מקסימום) ולו מהסיבה של שמירה על היצורים האלו. בפועל הבלאגן במים רב. יותר מדי משנרקלים על פחות מדי כרישי ליוויתן, ממש היסטריה ועל כך בהמשך. |
ציפייה דרוכה למפגש עם כרישי לוויתן כשבאופק אירוע גשם מתקרב אלינו
| הראות במים גרועה בגלל כמות הפלנקטון, משהו כמו 2.5 מטר. שעתיים הסתובבנו במפרץ, נעים מכאן לשם, כאשר שלושה אנשים מתצפתים על המפרץ בחיפושם אחר כרישי ליוויתן. ולא רק אנחנו היינו שם, אלא קרוב ל-30 סירות נוספות. בזמן החיפוש אין הרבה מה לעשות מלבד לקוות ולחכות לקריאה להתלבש מהר על הקמ"ס. עד שראיתי כריש ליוויתן אחד השמיים הספיקו להתקדר וגשם טרופי החל לרדת מלווה ברוח קרה. לשימחתי האירוע הזה נמשך זמן קצר. אחרי שעתיים, לפתע צעקות שנקפוץ למים, קפצנו למים והייתי צריך להתחרות עם שתי גברות יפניות מבוגרות שהלוואי והיה לי כמחצית הכושר הגופני שלהן. וזהו, סוף סוף ראיתי את כרישי הליוויתן בפעם הראשונה בחיי. כלומר לא ראיתי אותם בשלמותם, אלא כל פעם חלק אחר בגלל הראות הגרועה, בעיקר את הזנב.. אין מה לעשות, הם לעולם יהיו שחיינים טובים יותר. |
הייתי בדונסול וזו התמונה הטובה ביותר של כריש לוויתן שהצלחתי לצלם
שווה להגיע לדונסול?
לי זה היה קשה עד בלתי אפשרי לרדוף אחריהם במים עם ראות לא טובה, מצלמה כבדה, עבודת רגליים סיזיפית והתנגשויות עם אנשים אחרים במים שבדיוק כמוני, גם הם רוצים לראות כרישי ליוויתן ורצוי כמה שיותר קרוב. בשורה התחתונה למרות שאכן ראיתי כרישי ליוויתן, לדעתי האישית, חווית דונסול היא over-rated במקצת. לא הייתי מגיע לשם שוב וגם אם לא תגיעו, לדעתי לא תפסידו הרבה. הפנטזיות על שנירקול עם עשרות כרישי ליוויתן מתנגשת עם המציאות של עודף משנרקלים, מפגשים מועטים עם כרישי ליוויתן, צפיפות במים, ראות גרועה במיוחד והרגשה של רדיפה בלתי נפסקת בין עשרות משנרקלים נוספים כדי לחזות בכריש אחד שמכל הבלאגן מעליו נעלם מהר מאד לעומק. אני יודע שקשה לוותר על הגעה לשם וזה משהו שבסופו של דבר תצטרכו לנסות בעצמכם. בכל מקרה זו ההתרשמות שלי: אפשר לוותר.
24.4.2009
היום השני בדונסול היה דומה לראשון. הפעם לקחתי את הסירה שיוצאת ב-8 בבוקר, כמעט אותה שעה שמיכל הגיעה בטיסה ממנילה. שוב חיפושים ארוכים ללא שום תוצאות ואחרי 3 שעות בים סוף סוף נפגשנו עם כריש אחד. הפעם לשימחתי קפצתי לפניו וראיתי אותו מגיח מולי, אמנם עם פה סגור, אך עדיין מרגש. זה יחס הזמן שהיה: דקה וחצי מפגש עם כריש ליוויתן על שלוש שעות של חיפושים בים. |
שקיעה בדונסול
יומיים בדונסול מסתיימים, מחר אנחנו חוזרים למנילה ומשם ממשיכים להונג קונג ליומיים וחצי של טעימה מהעיר הענקית והמיוחדת הזו. כמעט שלושה שבועות בפיליפינים עברו, עם הרבה ים וסביבה ימית, הרבה חוויות וצלילות ובעיקר תחושה גדולה ומשחררת של חופש. אפילו עם בעיות האוזניים שהיו לי, הטיול הזה היה בדיוק בזמן עבורי, בתיזמון נפלא.
 למעלה |
|
